fbpx
אני רוצה שתתפעלו ממני

מאמנים ומטפלים, קבלו את 5 השאלות שאתם חייבים לדעת לשאול בכל תהליך שינוי

קטגוריות
עקבו אחרינו

אני רוצה שתתפעלו ממני

"אני רוצה שתתפעל ממני", אני זועקת בלי קול.

ולמה בלי קול, תשאלו

כי אני יודעת כבר מה הוא יגיד

"מה אני לא מעריך אותך?, בטח שכן."

ונכון, הוא יודע להחמיא לי שאני מרצה מעולה, שתמיד יש לי מה להגיד, הוא יודע לפרגן על הצלחה. לזכותו יאמר.

אני צריכה שמישהו יתפעל ממני מהדברים הרגילים. מה שאמהות עושות וכאילו מובן מאליו. אבל אני יודעת שזה לא ברור בכלל. שאני משתדלת להכין אוכל שהילדים יאהבו, שאני דואגת לרווחתם, שהיה לי יום עמוס בסופר ובסידורים שקשורים לבית ועשיתי הכל עד הפינה הקטנה של הצ'ופציק שצריך לסדר.

אנחנו הגדולים עושים כל כך הרבה דברים שהם מובנים מאליהם. ולפעמים ממש מתאמצים כל יום. בשביל הילדים שלנו וגם בכלל. אבל אין בכך שום דבר מובן מאליו לדעתי.

ואני יודעת שהוא גם זקוק להתפעלות שלי. ואני משתדלת. אבל המילים לא מצליחות להיכנס לתוכו למקומן. ואולי אין להן מקום בתוך הגוף.

אני יודעת שלשנינו יש חסך בהתפעלות. גדלנו להורים שורדים, שהיו עסוקים בלהביא לחם הביתה, לדאוג ליום המחר. זה היה הדור ההוא. אנשים עשו מעשים הרואים כמעשים של יומיום בלי לקבל על זה לייקים וחיזוקים בפייסבוק.

והדור שלנו מפצה על זה בגדול. לייקים על כל שיעול וכל ארוחה טובה שמישהו בחר להעלות לרשת.

אז בגלל שנשארתי בזעקה בלי קול. אני יודעת כבר לנסות למלא מתוכי את מה שחסר.

 

מחליטה לברוא את בת דמותי ממש מהיום בבוקר.

מה לבשתי היום… אני מנסה להיזכר. אה כן. ומדמיינת את עצמי הדמיונית מסתכלת עלי האמיתית בדמיון. היא נראית בדיוק כמוני, בגילי. אני מסתכלת עליה ומרגישה קצת מוזר. מה, כך אני נראית? כזאת חמודה.

ואני אומרת לה – אני רוצה שתתפעלי ממני. היא מסתכלת עלי קצת בזרות. היא מתורגלת להגיד הכל, הרי זה המקצוע שלה. להגיד לאנשים את המילים שאף אחד עוד לא אמר להם. אז היא אומרת לי את כל המילים הנכונות. אני מסתכלת על דמותי הדמיונית ומרגישה שזה לא באמת. משהו שם קצת ספקן. ספק עצמי קוראים לזה. היא נותנת מחמאות וחיזוקים, אך לא לגמרי מכל הלב.

אני מסתכלת עליה, גם לי קשה להכיר בכל המעלות שלי וגם שלה. בפנים היפות שלה, בזה שהיא ספורטיבית, בזה שהיא באמת עושה המון דברים בכל כך הרבה מישורים שונים, בזה שיש לה לב טוב, באמת טוב. והיא רוצה שיהיה טוב לה ולאחרים.פתאום אני מבינה שהקושי להעריך את עצמי, הוא לגמרי ביני לביני.

מחליטה לנסות כיוון חדש. מבקשת להתחבר לאמא הבריאתית שלי. אמא מיטבית שכולה טוב ושפע, אהבה וקבלה. זוהי דמות גדולה, לא מציאותית, נראית כמו מלאכית. היא מסתכלת עלי באהבה. עכשיו אני נרגעת. המבט שלה אומר יותר מאלף מילים. והתחושה הטובה הזאת ממלאת לי את הגוף.

אני מתרככת ומרפה. ונרדמת עם דמותה המיטיבה. ומבקשת שתבוא לומר לי גם בוקר טוב.

הערת המערכת

שימו לב להבדל בין התפעלות והערכה. התפעלות היא יותר רגשית, דמיינו הורה מתפעל מילד. כמה אהבה ומתיקות יש באוויר. והערכה כשמה כן היא פעולה שכלית של מדידה שמלווה גם ברגש.

נ.ב.

לא צמצמתי את המחמאות שכתבתי על עצמי במאמר, למרות שהיה לי פיתוי לעשות זאת.

ועוד משהו, כל ילד צריך שיתפעלו ממנו. גם כשהוא גדל

יעל זרעוני
בעלים

הרשמה לבלוג

הירשמו לבלוג שלנו כדי לקבל את הפוסטים החדשים ישירות לתיבת המייל שלכם (לפני כולם)

  • בנושא התפתחות אישית ומערכות יחסים.
  • מגוון כלים ליישום בחיים ובקליניקה.

הפעילות הבאה

מוזמנים לחלוק את התוכן עם חברים.

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

ומה אתם חושבים?

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן