המוסיקה של המפגש האישי
אף פעם לא לימדו אותי להדהד, ברצינות.. בכל ההכשרות שעברתי, קטנה כגדולה, לא למדתי את המיומנות הזאת. וברור לי מאוד מדוע. זאת מיומנות למתקדמים שאינה מתאימה לכל אחד.
ערב, אני יוצאת מהבית והולכת לכיוון הקליניקה. גומאת את המרחק באיטיות, מרגישה כעת עייפה ונטולת אנרגיה. בקושי מצליחה להרים את הרגליים. מגיעה לקליניקה, מתארגנת. דפיקה בדלת. "הי", אומר המטופל שלי. "מה שלומך?". עונה בחיוך עייף, "בסדר". מכינה לו קפה כפי שביקש.. שיחת חולין. שוב מרגישה את חוסר האנרגיה. מתיישבת מולו. הוא מחייך אלי בביישנות. "אז מה שלומך?", שואל שוב ומחפש את המילים להתחיל את דבריו. ואני מרגישה את השינוי. יעל אחרת מתחילה כעת להתהוות. כמו מכיילת את עצמי מחדש, מתחדדת, מפעילה אלף חיישנים שנפתחים כעת לחוש אותי, אותו ואת המרחב שבינינו. "בסדר" אומרת ומחייכת אליו.
המפגש מתחיל עכשיו.
מהו הדהוד?
חושו את האחר בגופכם
הדהוד הוא האופן בו השפעה הדדית מתקיימת, הוא הזרימה המתמדת בין שניים, שדה הנפתח בין גופים ומאפשר לנו לחוש משהו מן האחר בגופנו ולאחר לחוש אותנו, זרימה שסוחפת אותנו לתוך הסיפור של האחר גם אם אינו משתמש במילים כלל. כשאנו נפתחים למרחב חדש , למקום או אדם, משהו משתנה בנו, משהו קורה בשדה האנרגיה שלנו, גופנו מתארגן אחרת, תהודת ליבנו משתנה. עקרון ההדהוד פותח הבנה חדשה לגבי מושג האמפתיה והידיעה את האחר. עבודה עם הדהוד מערבת את איש המקצוע באופן חי ופועם, מגדילה את איכות הקשר בין המטפל ומטופל ועוזרת לדייק את התהליך בצורה מיטבית.
איך מתחילים להדהד?
"תכנתו" את עצמכם להדהד ע"י עגינה.
כאשר דברים קורים ביחד או מקושרים זה לזה מס' פעמים, אנו נוטים לקשר ביניהם גם בעתיד. בגישת ה NLP קוראים למצב הזה עגינה. בשפה פסיכולוגית מדובר בהתניה.
כאשר אני בעמדת המטפלת/ המאמנת, אני מכניסה את עצמי באופן מודע למצב אחר מהיומיום הרגיל שלי. מעלה את הערנות שלי, מגבירה את הקשב שלי למכלול המידע שמגיע אלי דרך החושים, נוכחת, מודעת לנשימה שלי, לישיבה שלי, לתחושות הגוף, לרגשות שלי כעת, יודעת האם נוח לי או לא. שמה לב לבין שיחי ולמידע הוויזואלי, שמיעתי ותחושתי שזורם אלי מתוך הסיטואציה. מודעת למה היה מצבי הפנימי האישי שלי לפני הפגישה, ומהם השינויים שקורים תוך כדי פגישה, מתרחשים מרגע לרגע, ושייכים למפגש הספציפי הזה.
לא תמיד השתמשתי בהדהוד באופן מודע, ולא תמיד ידעתי שאני מהדהדת, אך תמיד עניין אותי להיות במיטבי בזמן הפגישה ולכן לימדתי את עצמי לחזור באופן מודע, בכל תחילת פגישה ובמהלכה על תהליך חידוד החושים הפנימי, וכך התפתחה האפשרות ומיומנות ההדהוד.כיום היא מתרחשת באופן אוטומטי כמעט, כמו לחיצה על כפתור הפעלה.
כדי להדהד, היו אמיצים וחזקו את הקשר עם עצמכם.
אם הייתי כותבת מדריך למהדהד המתחיל, התנאי הבסיסי שחייב להיות כדי לרכוש את המיומנות הזאת בצורה רצינית הוא אומץ.
אומץ להרגיש, אומץ לחוות, אומץ לפגוש את עצמי בתוך קשת רגשות, תחושות ומחשבות שלא בהכרח באתי איתם מהבית, אלא נוצרו במהלך המפגש הבין אישי.
אני משתמשת בעצמי ככלי. מתמסרת להווה, נותנת למכלול התחושות רגשות ומחשבות שנמצא ומשודר אלי ממני ומהצד השני לעבור בתוכי. פעמים רבות מספור אני יוצאת מפגישות כאלה עצובה. עצובה כי בן שיחי עצוב.(הדהוד) עצובה כי מה שעבר עליו עצוב לי (העברה) לא קל להרגיש עצובה. אך אני מוכנה לשאת זאת משום שהרווחים של ההדהוד רבים ומעשירים.עוד על כך בקורס הגשטאלט
הדהוד או העברה נגדית?
יש להפריד בין הדהוד להעברה והעברה נגדית.
הדהוד- החוויה שלי את האחר. המטופל כועס, אני חשה כעס. לא באתי עם כעס למפגש, והכעס הוא בעקבות שימוש ביכולת האמפטית שלי להתחבר לשני.
העברה נגדית- המפגש עם האחר מפגיש אותי עם חומרים מעולמי. המטופל כועס על אביו, ואני נזכרת בכעס שלי על אבי.
עבורי הדהוד הוא מרכיב של איכות של הקשר שיש לי עם עצמי, ועם המרחב שבינינו וגם עם הצד השני. אני מתייחסת לעבודה שלי כאמנות, וההדהוד הוא חלק מהדיוק של אומנותי.
התאמנו ב"ניחושים" על אנשים אחרים
אני זוכרת את הבחורה הצעירה והאמיצה, ויש שיגידו גם הטיפשה, והכול נכון כמובן, שהחליטה שהיא רוצה לחצות את צ'ילה וארגנטינה בטרמפים לבד, במשאיות ענק אדירות מימדים. עומדת בצידי הדרכים ומרימה את אצבעה לעצור טרמפ. נהג המשאית עוצר ופותח את הדלת, היא שואלת "מגיע ל…" והוא עונה "כן". והיא צריכה להחליט, לטפס למשאית ולנסוע איתו, או לומר "לא" ולחכות למשאית הבאה. ומשהו בה מנחה אותה לעשות את הבחירות הנכונות. לחלק מהנהגים היא מסמנת שימשיכו לנסוע, ולחלק מצטרפת. חצתה העלמה מאות רבות של ק"מ צפונה ודרומה באופן זה, וצדקה בבחירותיה ב-95%. (ה-5% שייכים לסיפור אחר). ומזל שלא ידעה אימי שכך עשיתי.
מגיל צעיר אני מתאמנת בניחושים על האנשים שסביבי. מה הם חושבים ומרגישים. פעמים רבות בוחרת גם לשאול, ואחוזי "הפגיעה בול" עולים עם השנים- לכך קוראים אינטואיציה, לא?
המרכיבים של מיומנות ההדהוד
קודם כל הגישה- ההבנה שאנו משפיעים זה על זה, שכשיש קשר וזיקה הדדית (קונטקט), מידע ואנרגיה עוברים בין שני הצדדים. אלה הם חלק מעקרונות גישת הגשטאלט.
נכונות ואומץ לפתוח את עצמי ללא נודע, ללא צפי או תכנון, ולמה שהמפגש הבין אישי עם האחר, והתוך אישי שלי עם עצמי יביא איתו עכשיו.
קשב ומודעות- תשומת לב עדינה אלי, אליו, אלינו. אני מחכה לסימנים בתוכי שיגרמו לי לפעול. שמה לב לתמונות שעולות בי, מילים או משפטים שחוזרים על עצמם בתוכי ומבקשים להיאמר על ידי, תחושות גוף שמשתנות. פתאום כואב לי הראש, הוא לא כאב קודם. האם זה קשור למפגש הבין אישי?
יכולת קבלת החלטות וניסיון- מה מתוך כל המידע הזה רלוונטי למפגש. מהי האמירה שתקדם בצורה הטובה ביותר את המטופל עכשיו. האמת, אני לא תמיד יודעת בזמן אמיתי, אך מקשיבה למה שבולט לי מתוך המידע שבתוכי, ומוכנה לשחק ולקחת סיכון לגבי התוצאות. הכי גרוע, מה שאמרתי לא רלוונטי, ממשיכים הלאה.
כל אחד מאיתנו מהדהד. עם מי אתם?
שמתי לב, שלא עם כולם אני מהדהדת. נחוצים תנאים מקדימים לכך. נכונות, מודעות, מרחב לעצמי, רצון שזה יקרה. כמו לכוון את כלי הנגינה שלי. ביומיום הרגיל הוא מכוון על תדרים אחרים. היחיד שאני מהדהדת איתו בלי להתכוון הוא בן זוגי. קורה לנו פעם ביומיים שאנו מתלבשים באותם צבעים ובאותו סגנון לבוש בלי שהתראינו כלל באותו יום. או קורה שאני מתחילה לחייג אליו ופתאום הטלפון מצלצל. ומי על הקו?
הדהוד הוא תופעה טבעית, אני בטוחה שכשאתם קוראים פסקה זאת יש לפחות אדם אחד איתו אתם מהדהדים. חברה טובה, בן זוג, אח/אחות. אני פשוט מפעילה באופן מכוון מיומנות זאת גם בעבודה. נתרגל מיומנות זאת בקורס
מתי קל ומתי קשה להדהד
קל לי להדהד עם אנשים שנוצר איתם קשר לאורך זמן, הכרות וחוויות משותפות. קל לי להדהד רגשות חזקים או תחושות גוף עוצמתיות. קשה יותר להדהד מצבים ניטרליים או מחשבות חולפות.
הבשורה הטובה בכל הסיפור היא שאפשר להתאמן ולשפר באופן מתמיד מיומנות זאת.
מה מרוויחים ממיומנות ההדהוד
ההדהוד מעלה את איכות הקשר עם האדם, יש לכם יותר מידע על המתרחש, כלים להתחבר ל"מדריך הפנימי שלכם", ויכולת להשיג תוצאות לא רגילות ויוצאות דופן בעוצמה שלהם.
איך אמר לי אחד המטופלים שלי בסיום פגישה- "אני מרגיש שהייתי במחנה אימונים אינטנסיבי ואני אפילו לא יודע איך זה קרה". נכון, באמצעות ההדהוד הוא יכול היה לפגוש את הפחד והכעס שלו דרכי באופן מאוד מקורי ומפתיע. כשאנחנו מתמסרים לאחר, כשאנחנו לוקחים את הסיכון (להיפגע, להיראות מטופשים, להודות בצורך שלנו בקשר, לטעות) ונמצאים עם אדם אחר- נוכחים ופתוחים לקשר, משהו מיוחד קורה שם.
פרטים על קורס הגשטאלט הקרוב
