מסע החיים לגבולות במערכות יחסים קרובות- זמן, כסף ונשימה

ם

איפה הוא מסתתר- הכיווץ הבלתי נראה

יש רגעים שאני ממש מאושרת מכל ההתקדמות שעשיתי בשנים האחרונות: מכל הגבולות שהצבתי, מכל מערכות היחסים שדייקתי, ניפיתי, ניקיתי, חיברתי ובניתי. מהעובדה שאני בסנטר שלי. מהעובדה שהקול שלי והאמת שלי יותר יוצאים החוצה, בצורה יותר ברורה, עם פחות הסתרות.

ולחלופין יש רגעים שבהם אני ממש מתוסכלת מכך שעם כל הדרך הענקית והעצומה שעברתי ואני עדיין עוברת, מערכת היחסים שלי עם הקיום שלי כאן על פני האדמה לא התרווחה מספיק, עדיין לא נעים לי מספיק בתוך היומיום.

וזה בגלל מערכת היחסים שלי עם זמן, עם נשימה ועם כסף — שלוש מערכות יחסים בסיסיות שלכאורה לא קשורות לאנשים אחרים, אך קשורות ישירות לחוויית הכיווץ או ההתרחבות.

כשאני קמה בבוקר וחושבת כמה דברים יש לי לעשות, באותו רגע הסכמתי לעצמי להתכווץ.

אם כשאני קונה לקנות בשר בסופר, מסתכלת על המחיר ואומרת "וואו, זה יקר", באותו רגע כיווצתי את הקיום שלי.

ביומיום, האם אני רגילה לקחת נשימה שטוחה במקום עמוקה, באותו רגע, הקיום שלי נשאר מכווץ או רפה ולא מתמלא בכל העוצמה הזמינה עבורי.

וכשזה קורה הרבה פעמים במהלך היום, מתעורר כאב, כאב של לחיות מתוך כיווץ. כאב שלאורך זמן יכול לייצר טראומה מתמשכת, טראומה מתגלגלת, או אפילו פוסט־טראומה, רק מלחיות חיים שלמים בתוך מצב של כיווץ. זה כאב בלתי נראה שהנפש סוחבת שנים, לעיתים עד יום מותה, בלי להכיר בכך שהיא חיה בתוך כיווץ, איכשהו זה נראה לכולנו נורמלי.

אני שמחה שסוף סוף אני מתבוננת על המקומות האלה, על רגעים קטנים שחשבתי שהם הגיוניים והכרח המציאות הנוכחית, אך זה מה שמשאיר את חווית החוסר פעורה כמו פצע פתוח, נוכחת בגוף כמו שכבה דקה, שמשפיעה על רמת השמחה.

במובן האופטימי, ניקיתי מספיק כאב וקושי מחיי, כדי שאוכל להתפנות לעבודה עם מערכות היחסים הבסיסיות האלה של זמן, כסף ונשימה. מצד שני, כל המודעות שרכשתי לא השפיעה ולו בקמצוץ על אמונת הבסיס שגורמות לחווית החוסר. איפה בגוף נמצאות האמונות הבסיסיות האלה, והמסקנות על מה זה החיים ומה אפשרי לי בתוכם?

במקרה שלי גיליתי שהמקום שבו הייתה הטבעה בסיסית משמעותית, בכל מה שקשור למשאבים העומדים לרשותי — היה בלידה. נולדתי לפני שהייתי מוכנה או רציתי ממש לצאת, בלידת ואקום לא פשוטה, עם צוות רפואי לא קשוב ואימא חסרת אונים.

עכשיו, כשניקיתי מספיק מכשולים וטריגרים מחיי, הגעתי לנקודת הלידה — שאותה אני מעבדת מחדש. אני מלמדת את המוח שלי שהוא כן יכול לנשום, שיש מספיק, שאין גבול לאוויר, ושאפשר לנקות את התכנות הבסיסי ששמר מהרקמות ומהאיברים.

לכל אחד מאיתנו הייתה איזו חוויה בסיסית כזו — לידה, ינקות לא קשובה, בדידות ראשונית שתרמה לחוויה שאין מספיק ממשהו- נוכחות של אמא, חום והגנה, אוכל, מגע.. החוויות האלה נטמעו בגוף שלנו- לכן לרוב האנשים יש איזה אתגר עם זמן, כסף ונשימה.

חלק שני – איך מתחילים לנקות- המסע שלי עם גבולות

המסע שלי עם גבולות היה תהליך ארוך. הוא התחיל בכך שנחצו לי הגבולות באופן מוחלט פעם אחת משמעותית. מרוב תדהמה על מה שקרה, ומרוב שזה ערער את הקיום שלי, התחלתי לחפש איך לתמוך בעצמי וגיליתי את הכוח של האדמה ואת מערכת היחסים עם האדם ומזה צמח לימוד גדול שעוד ילמד. בתהליך הריפוי שלי נגעתי בנושאים עמוקים מאוד: מה הזכות שלי לחיות, מה הזכות שלי להתרווח, מה הזכות שלי שיהיה לי.

בתור אישה נחמדה, אוהבת אנשים ורואה את הלב הטוב שלהם וגם את הקליפות, אישה שמייחלת שלאנשים יהיה טוב, מרצה, ועם אחריות יתר על רגשות של אחרים, ממש לא היה לי קל להציב גבולות לאחרים.

התחלתי בדברים הקלים יותר, ביני לבין עצמי- לנקות אנרגיה של אחרים ממני ולהחזיר את האנרגיה ששפכתי עליהם חזרה לעצמי. עם הזמן, גדלה היכולת שלי להציב גבולות לאנשים, ולהגיד בביטחון מה כן ומה לא — למדתי להתמודד עם הפחד שתמיד היה שם: מה יקרה אם הם לא ירצו אותי יותר.

ואכן, גיליתי שחלק ממערכות היחסים שהיו לי לא מתאימות לי יותר, כי יש בהן יותר לקיחה מאשר הזנה הדדית. דייקתי לאורך כמה שנים את התנאים שלי לקשר, באיזה נסיבות טוב לי להיות בקשר ובאיזה עדיף לי לבד, שחררתי תלות בללכת למקומות בילוי, רק כדי למלא מוסכמה חברתית, שחררתי את ההרגל למלא את עצמי בחוויות ועודף עשייה שלא באמת מילאה אותי, שחררתי רעש מהתודעה שלי, שחררתי כמה פרות הקדושות שגרו לי בתוך הראש על מה זה אומר להיות בכורה, מה זה אומר להיות בת, מה זאת משפחה. זו לא הייתה עבודה מול מישהו, זו הייתה עבודה אמות המידה שאני רוצה בחיי.

הרבה ממערכות היחסים שלי השתנו. הביטחון שלי גדל, החיבור שלי לסנטר ולרגליים התחזק, הקול שלי גדל, וגם היכולת שלי להגיד את האמת — גם כשהיא לא נעימה או מביכה. כשאני מוצאת את עצמי אומרת אמת במקום שפעם אמרתי רק חלק, או השארתי את מחשבותיי לעצמי, השחרור של לומר את הקול שלי כפי שהוא הוא שמחה גדולה עבורי בכל פעם מחדש.

ועכשיו, אחרי שהיחסים עם בני אדם הגיעו למאזן מבורך, מגיעה הישורת השלישית והקובעת בעיני- היחסים שלי עם הקיום הבסיסי. נמאס לי להתכווץ. זה כואב. אורח חיים מכווץ הוא מתיש, הגיע הזמן שגם זה ישתנה.

חלק שלישי – בואו איתי- הזמנה למסע

אם את או אתה מרגישים שהקיום שלכם מול אנשים אחרים, מול ניהול האנרגיה שלכם, או מול חלק בנפש — לא עובד כפי שאתם רוצים.

אם אתם חווים חשש באמת להיות במיטבכם, באמת להביע את מה שנכון לכם בצורה מלאה ובטוחה — אני מזמינה אתכם להצטרף לסדנת הגבולות הקרובה.

בסדנה נעמיק פנימה, נזהה את השורשים, וננקה פחד. ותחושת חוסר שתוכלו לנשום אחרת.

שתקומו בכל יום עם יותר שמחה, מרחב וחופש פנימי.

גבולות הוא המסע המקודש של כולנו בני האדם, המסע לחיות כפי שנבראנו, ברווחה מלאה, בביטוי מלא והשפעה, בנינוחות ובשמחת קיום.