איך לנקות את הגוף הרגשי

המאמר מתחיל בסיפור מהחיים, ובהמשכו הנחיות ברורות איך מנקים רגשות.

יום א בבוקר השעה עשר.

חוזרת משיעור ספורט, אחרי שהקפצתי את הילדים לבית הספר באיחור. בעיני רוחי דמעותיה של האמצעית, שלא רצתה (כמו תמיד) ללכת לבית הספר.

מתיישבת במטבח, מסתכלת מסביב על הבלאגן של השבת, מרגישה את הבכי מטפס במעלה גרוני. הכל בסדר, אני יודעת. יש לי שפע. ההורים בריאים, העבודה עבודת חלומותיי, בן הזוג מקסים, הילדים נפלאים, יש לי הכל. ובכל זאת ברגע זה במיוחד אני לא שמחה. מרגישה קושי גדול. קושי להחזיק את החיים האלה על הכתפיים, ובעיקר קושי שנשאר מהשבת, אחרי שלאורך כל היום הילדים רבו. בעקביות, בהתמדה, ובאופן שסחט ממני כל חלקה טובה. השתדלתי להיות נחמדה, מפשרת, אסרטיבית כשצריך, וזה גבה ממני מחירים.

הילדים שלנו צריכים את הנוכחות שלנו

בתקופה האחרונה החלטתי שאני רוצה להיות יותר נוכחת עם הילדים. זה אומר שכשאני איתם, אני איתם. מסתכלת להם בעיניים, רוצה לפגוש אותם באמת, מתעניינת בהם, משחקת איתם. נמצאת איתם בלב. אך בשבת שהייתה, היה לי פיתוי גדול לשלוח אותם לסבתא שירבצו מול הטלוויזיה, ושיהיה שקט. גם אם הוא תעשייתי. אך החזקתי את עצמי להכיל את מה שיש, להיות עם מה שיש, לחיות בהווה. ולמצוא את הטוב במה שיש.

איך הסביבה מגיבה כשאנחנו במשבר

"די, די", אומר בן זוגי, נגבי את הדמעות. תתקלחי, תשתי משהו ותלכי לעבוד.

"אני הכי רוצה את אמא שלי", אני אומרת בדמעות. לא בהכרח האמא האמיתית שלי, שגם הייתה אומרת לי לעבור הלאה ולהמשיך לתפקד. אלא ארכיטיפ של האמא האידיאלית, זאת שאפשר להניח ראש על כתפה ולהרפות לכמה דקות ממשא החיים האלה.  לבכות כמה שרוצים, והיא מכילה הכל ומחבקת. ולא אומרת לי להתארגן על עצמי, לא מסבירה לי שמריבות הם חלק מהחיים והחיים שלי טובים. אמא מיטבית שתיתן לי לפרוק את מה שעל ליבי בלי שאצטרך לסנן.

אך אני יודעת שאין בדיוק דמות פיזית כזאת. וגם בן הזוג שלי כבר עם רגל החוצה לכיוון העבודה.

אז נפרדת ממנו בחיוך מהול בדמעות, ויודעת איך אמשיך ברגע שילך.

ניקוי רגשי זה לבטא הכל

המקצוע שלי עוסק ברגשות, וכבר שנים ארוכות אני מתאמנת על ביטוי והרחבת המנעד הרגשי שלי. אני יודעת מצוין לתמוך באחרים שמניחים ראש על כתפי. אך מה איתי? רבים האנשים שבוכים כשהם עצובים, צועקים כשהם כועסים, מכורכמים כשהם מדוכדכים. זה קורה לנו באופן טבעי. ההבדל הוא שניקוי רגשי הוא פעולה מודעת ומכוונת לפגוש את הרגש במלוא עוצמתו בזמן הווה. המיומנות לנקות את עצמי רגשית התפתחה אצלי רק בתקופה האחרונה.

לתת לרגשות שלי ביטוי מלא (כשזה אפשרי מבחינת העיתוי והסביבה כמובן). לא לדחוק, או להסביר לעצמי שהכל טוב, או לבלוע את הדמעות, ולהעסיק את עצמי באיזו משימה. אלא להיות קשובה פנימה ולתת למה שרוצה ביטוי לבטא את עצמו.

תפקיד הרגשות בחיינו

הרגשות שלנו הם המורים שלנו לכיוון שלנו בחיים. הם עוזרים לנו למלא את הצרכים שלנו. לכל רגש יש תפקיד אחר. יש רגשות שמספרים לנו שעברנו או עברו לנו את הגבולות. יש רגשות שמצביעים על כך שיש לנו יותר מידי ציפיות שרחוקות ממה שיש, יש רגשות שמדגימים שעלינו לשנות את מערך האמונות שלנו, יש רגשות שעוזרים לנו להתחבר לעצמנו ולאחרים. יש רגשות שמאפשרים לנו להישאר עם לב פתוח. את המילה רגש באנגלית כותבים כך – e-motion. הרגשות הם רטט חי שנע ונמצא בכל הגוף. רגש זה דבר שעוצמתו משתנה כל הזמן. גם החיים. החיים הם בתנועה כל הזמן, כמו נהר זורם. יש קשר בין ביטוי רגשי מלא לבין חיות שמחה ואנרגיה זורמת בגוף.

למה כדאי לנקות רגשות

לעיתים עקב נסיבות מסוימות  שקשורות להישרדות או הרגל עלינו לחסום לרגשות את הביטוי שלהם. ואז הם הופכים להיות אנרגיה כלואה באברי הגוף. זה חוסם לנו את השמחה ואת תנועת החיים. בנסיבות מסוימות, לחסום רגש זה הכרחי. יחד עם זאת, כשניתן, כדאי לנקות מהמערכת שלנו רגשות שליליים ולא לחסום אותם, כדי שהחיות שלנו תגדל וגם הבריאות הפיזית. (רגשות שלילים זה רעלנים פיזיים לגוף)

אז איך זה נראה?

מחזירה אתכם ליעל שבמטבח, אני לבד בבית, מרגישה את הדחף לבכות בכי תמרורים. וזה בדיוק מה שאני עושה, וזה כולל קולות יפחה די חזקים. אני דומעת עד שאני מרגישה את הצורך לנשום נשימות עמוקות וחזקות, וזה בדיוק מה שאני עושה, ואח"כ מתחשק לי לפתוח את הפה ולהשמיע קולות שנשמעים כמו מנטרה אחת גדול ללא הפסקות, וקולי הופך להיות גבוה כמו זמרת אופרה ששרה אריות. ואני נותנת לו ביטוי.

וזה לוקח כמה דקות טובות שאני עסוקה בעצמי בפנים. ואז נזכרת להסתכל דרך החלון לבדוק אם מישהו מסתכל.

דמויות הפלא שלי

ופתאום בדמיוני מופיעים שניים. היא, דמות פלאית של יעל, נדמה לי שהיא כבר בת 60. יעל שעברה כבר הכל, חייתה את החיים האלה, למדה את כל הלמידות ויש לה את כל הכוחות והמשאבים. היא באה לחייך אלי בדמיון, ללטף אותי ולומר לי כל הכבוד. אך היא לא באה לבד. איתה מגיע האבא הפלאי שלי, נקרא לו בורא. דמות בוראת כל. והם באים כמו זוג הורים להיות איתי ולנחמני.

אני כבר מכירה אותם, וזה לא קורה במקרה. אלה דמויות פנימיות שאני מזמינה אותם מעולם הדמיון שלי והם חלק מהמשאבים שלי הפנימיים.

לכל אחד יש דמויות שניתן לשאוב מהן כוחות.

אולי זוהי דמות ממשית חיה או מתה או דמות דמיונית שאתם יכולים להמציא לעצמכם. זאת יכולה להיות הסבתא שנפטרה, אמא, או דודה. אולי זאת אמא טבע או אבא שמיים, אולי זה אלוקים בכבודו ובעצמו. ואם אין לכם דמות כזאת, בכל רגע נתון פשוט להמציא.

האנשים הקרובים לנו כמה שיאהבו אותנו בדרכם, וישתדלו לעשות את המיטב. לא תמיד יוכלו לתת לנו בדיוק בדיוק מה שנצטרך ובזמן שנצטרך. וכדאי שנדע גם איך למלא את עצמנו מתוך עצמנו.

איך תדעו שסיימתם לנקות

הגוף שלי נהיה שקט, מרגישה שלווה פנימית עמוקה, ופתאום מגיעה השמחה.

שמחה היא מצב טבעי. כשיש שמחה, זה סימן שיש זרימה. לפעמים יש מחסומים לשמחה, כמו שהיו לי בבוקר. כשהשמחה מופיעה זה סימן שהניקוי שלי להיום הושלם.

אז מהם הסודות לניקוי רגשי

1. הקשיבו פנימה, מה בכם מבקש ביטוי. מצאו סביבה נוחה ובטוחה בה אתם יכולים להרגיש חופשיים.

2. להעז –  העזו לפגוש את עצמכם כמו שאתם. אין בך דבר  שהוא פסול, או חלש, או לא טוב. מה שיש זה מה שיש וזה מצוין. נקו את עצמכם גם אם יש שיפוטים, ביקורת, פחד להיות לא נורמאלים. תנו גם להם ביטוי קולי או גופני.

3. סבלנות –  בכו כמה שהגוף מבקש. אם אתם כועסים, תנו לגוף להיות בתנועה. קחו את הזמן כמה שצריך לניקוי הפנימי. ברגעים הללו הגוף הוא המורה. היו סבלנים לעצמכם.

ככל שתאפשרו ביטוי מלא יותר כך הניקוי יהיה עוצמתי יותר וגם יסתיים מהר יותר בלי שאריות.

אחרית דבר

תמיד הייתי אדם מרגיש, שיודע לספר לי ולעולם מה אני מרגישה לדקויות, ומדרך הטבע רבים האנשים המרגישים ומבטאים. אך רק לאחרונה התחלתי באופן פעיל לשאוף להבעה מלאה של כל הרגש שלי עד שהוא הופך להיות רגש אחר (התמרה) . זה נראה מוזר לסביבה. עדיף להיות לבד.

מהם התועלות של הניקוי הרגשי בטווח הארוך. מה מתפתח באדם כשהוא מנקה ומנקה את הגוף הרגשי שלו לאורך זמן? אני מניחה שעל כך אספר לכם בהמשך.