יובל אברמוביץ על תעוזה, ניהול זמן והצלחה

להלן הריאיון שערכתי עם יובל אברמוביץ היקר, המשפטים המודגשים בכתום הם מה שרציתי להבליט. קריאה מועילה ומקדמת!

שלום יובל, תודה על השיחה הזו! אחד הנושאים שרציתי לדבר איתך היום זה נושא התעוזה, קצת יותר לעומק, ובנוסף את נושא היחס שלך לזמן, איך אתה מתייחס לזמן. יש עוד כמה נושאים מעניינים אבל נתחיל בשאלה מקדימה – מה צריך לקרות כדי שהפגישה הזאת תהיה מעולה או מועילה בשבילך?

היא כבר מועילה בשבילי. בדיוק הייתה לי לפנייך פגישה עם בחור צעיר שכתב לי איזה שהוא מייל וביקש כמה דקות לפגישה ונפגשתי איתו, ובכלל אני לא יכול כל כך היום להיפגש עם כל מי שפונה אליי כי יש מאות פניות בשבוע, ויש דרך להגיע אליי לפגישות ייעוץ בתשלום, אבל היה משהו במייל נורא חמוד. האמת שבעשרים דקות שישבנו למדתי כל כך הרבה דברים , תמיד יש משהו שאתה מדבר עליו, או על המחשבות שלך שנורא מחדד ו/או מעלה שאלות. יכול להיות שאני יוצא מהפגישה הזאת עם הרבה שאלות, כאילו שהיו לי שאלות ולא יהיו תשובות מדויקות, אז אני אלך ואחשוב ואז אם יהיה לי משהו לספר הבא, מבחינתי לי זה מועיל.


האם זה חלק מתפיסת העולם שלך שכל מה שאתה עושה מועיל
?

לא יודע אם מועיל זאת המילה המדויקת, אבל מקדם איך שהוא (אולי זאת מילה נרדפת). אני מאמין שכל דבר שאני עושה בחיים מקדם אותי באיזשהו אופן. לא שאני פועל בשביל זה, זאת אמרת זה לא שאני אעשה את זה כי זה יקדם אותי , אבל אני מאמין שכל דבר בחיים כולל כמובן כמאמר קלישאה, טעויות, מלמדות אותנו, מחשלות אותנו. עשיתי הרבה טעויות בחיים שלי והיו לי הרבה משברים והם רק חיסנו אותי וחיזקו אותי. לדוגמא אחרי שאתה מאבד רבע מיליון שקלים (גם כתבתי את זה בספר) כתוצאה ממעילה בעסק, אז כשמתקשרים מהבנק ואומרים שאתה בחריגה של אלף שקלים – מה זה כבר אלף שקלים? אז כל דבר כן מועיל, מקדם ,מלמד, מדייק.


נשמע שיוצאת פה איזושהי אמונה
אמונה שאתה מאמין בה וזה מאוד משפיע על בחירות שאתה עושה. תגדיר "כל דבר" .

כן, אם נחזור לדוגמא ממוקדם, לפנייך יושב בחור בן 20 שבא להתייעץ איתי על איזשהו משהו, דיבר איתי על שוק ההון, תחום שאני לא מבין בו לעומק. זה קידם אותי. אתמול ישבתי עם חברה לסושי ויין, היה לי נעים אבל זה גם קידם אותי, דיברנו בין השאר על כמה עניינים שקשורים לחיים האישיים שלי ושלה. אז כל דבר, אם אתה קשוב לדברים, ואתה נוכח בסיטואציה, יכול לקדם אותך. אני חושב שהרבה אנשים לא באמת מקשיבים, לא באמת נוכחים ואני תמיד נורא נורא קשוב למה שקורה מסביבי, למה שקורה איתי ומה שקורה מולי.


מתי אתה זוכר שהאמונה הזאת התפתחה, או מה האירוע או שרשרת האירועים שגרמו לאמונה הזאת להתפתח
?

תשובה נורא אינטואיטיבית כזאת, בלי לחשוב יותר מדיי, אני חושב שבגיל מאוד מאוד צעיר. בביה"ס היסודי כבר רציתי להנחות אירוע מסוים, טקס ביה"ס, או לכתוב בעיתון והבנתי שאם אני אדבר עם ההוא אז זה יגרום לזה לקרות. אני ידעתי מגיל מאוד צעיר, אני מדבר איתך על 20 פלוס, שהחשיבה שלי היא קצת שונה מהעולם, שאני קצת מסתכל על העולם בזווית.


זה ממש הסתכלות הוליסטית. זה בא מהחינוך שלך או שזה משהו שנולדת איתו
?

מסקרן אותי בלי קשר, עם מה אנחנו באמת מולדים. אין לי ספק שקיבלתי מאמא שלי הרבה מאוד דברים בחופש שהיא נתנה לי, אני בן יחיד להורים גרושים, גדלתי עם אמא שלי מגיל 7 כמעט רק איתה, ואמא שלי הייתה בנאדם נורא נורא מאפשר , אפילו מאפשר לכאורה יותר מדיי, אבל אני תמיד רציתי לשמור על הגבולות, אני תמיד הייתי חוזר בזמן, אני אף פעם לא פרצתי את הגבולות, אולי בגלל החופש הגדול הזה אני פיתחתי איזה גבול עצמי וזה תמיד העסיק אותי אגב איך זה. או שזה מולד הדבר הזה, אני לא יודע. אין לי ספק ספגתי מצד אחד הרבה מהבית בחופש שאני קיבלתי, בעידוד שקיבלתי, גם סבתא וסבא שלי שהיו חלק מאוד משמעותי בחיים שלי, ומצד שני, גם היו כל מיני דברים שאמרתי "אני אתקן את מה שראיתי, אפשר אחרת".

יובל אמברמוביץ

אם הכל מקדם, איך אתה בוחר לנהל את הזמן שלך? מה הקריטריונים?

אני לא תמיד יודע, זה ניסוי וטעייה, ולפעמים אני גם טועה, אני אומר "אהה, זה היה בזבוז זמן וגם בזבוז כסף".  אני יכול להשקיע באפיק מסוים, אני יכול להשקיע בספר שבדיעבד פחות מצליח או בהרצאה שאני בונה על "חופש לביקוש" או כל מיני דברים. אני מאוד מאמין בניסוי וטעייה. כל דבר הוא מקדם ומועיל, אני אך פעם לא אגיד "אויי חבל, הספר הזה יצא והוא לא כמו שחשבתי" או "ההרצאה הזאת לא הצליחה כמו שצריך, הפסדתי כסף והפסדתי זמן". כי אני אומר "לא נורא, הרווחתי מזה יחסי ציבור" וכו'.


בהנחה שהכל מקדם, בהנחה שכולם חשובים, בכל זאת אתה צריך לעשות בחירה עם הזמן. אתה יכול לקחת איזשהו רגע מהיומיום שלך שהיית צריך לעשות בחירה שקשורה למה אתה עושה עם הזמן
?

אוקיי, סתם אתן דוגמא, לא יודע אם היא מדויקת. נגיד בניית אתר חדש לעסק שלי, שזה עלות של עשרות אלפי שקלים וכבר יש לי אתר בן 7 שנים מאוד מיושן טכנולוגית והוא טלאי על טלאי על טלאי,  עם המון תקלות, וכבר כמה שנים אנשים מסביבי אומרים לי שאתה צריך אתר חדש. ואני אומר "אוקיי, לא עכשיו, כי עכשיו אין לנו את המשאבים להשקיע" או "כי זה בסדר גמור" אבל פתאום מגיעה הארה שמניעה אותי – נגיד פתאום הבנתי שהחלפתי אוטו ואז אמרתי "רגע רגע אני מחליף אוטו כל 3-4 שנים ואת האתר לא?" כי הטכנולוגיה גם זזה, זאת אמרת למה אנחנו מחליפים רכבים? כי הטכנולוגיה זזה, אתה רוצה רכב חזק יותר, מהיר יותר, פחות זולל דלק.. ואז פתאום היה איזשהו רגע שבו אני אומר שהגיע הזמן "out of the blue" , אז ירד מהפרק לעשות את האתר, איזה חוויה הובילה אותי לתובנה, לא יודע אם זה עונה על השאלה. הרבה פעמים אני עובד מהבטן, מאוד מאוד מאוד. הרבה פעמים אני יכול לראות בנאדם ולהגיד "הוא לא בא לי טוב, לא רוצה לעבוד איתו". רוב האנשים פשוט לא קשובים, הבטן אומרת לך "אל תעשה איתו עסק", או "אל תצאי איתו", "תיפרדי ממנו", ואת הרגשת את זה, אבל נשארת בגלל מיליון סיבות סביבתיות, פחדים וזה…. אז אני יודע לנטרל סביבה ואני יודע לנטרל פחדים, זה לא קורה בשנייה אגב, אני יכול להיות שנה עם דילמה, אני לא איזה חסין ומעל הסיטואציה, אני יכול להיות חודשים בהתבחבשות פנימית, אבל בסוף להכריע.


מי האנשים שהשפיעו עלייך?

טוב קודם כל, אמא שלי, מן הסתם, באמת במתן חופש ובעיקר בגיבוי האינסופי. גם כשהייתי עושה דברים שהייתי אשם בהם היא גיבתה אותי, תמיד. גיבוי עיוור כמעט. גם כשבביה"ס העיפו כמה פעמים כי הייתי עושה שטויות, שטותניק, והיא ידעה שאני זה, היא הייתה עומדת מול המורה והייתה אומרת "לא, הוא לא עשה". ואז היינו יוצאים החוצה והיא הייתה אומרת לי "אני יודעת שעשית את זה".


זה נשמע מאוד לא שיגרתי
.

כן, גיבוי מלא, ואני חושב שגם אני אבא כזה לבנות שלי שאני גב עבורן, במובן של "אני פה, תמיד", תמיד אני אומר את זה גם במשפחה שלי, גם בזוגיות שלי וגם לבנות שלי "אני גב, תמיד". אז אמא שלי. עוד מורים שהיו לי? היו לי הרבה מאוד חברים מבוגרים ממני משמעותית כל חיי, ברמה של 30, 40 שנה, אני מאוד אוהב אנשים מבוגרים. שכחתי, כמובן, לציין את סבתא שלי וסבא שלי, בעיקר סבתא שלי, שבאמת ביליתי את אצלה המון, באמת אם לא הייתי אצל אמא שלי אז ביליתי אצל סבתא שלי בילדות, היא הייתה מאוד מעורבת, ראיתי אותה כמעט כל יום לדעתי, היא הייתה אישה מאוד חכמה, שהיו לה המון חלומות להיות סופרת, להיות שחקנית, כל הדברים שלא קרו, אבל קרו לי, ספגתי ממנה הרבה, היא לקחה אותי מגיל נורא צעיר, חשפה אותי לתיאטרון, היה לי מנוי ל"הבימה" בגיל חמש, וראיתי הצגות של גדולים. סבא שלי גם שהוא בנאדם שנורא אוהב טכנולוגיה וגאג'טים, אני מדבר איתך על שנות השבעים שהיה לו את הטלוויזיה הכי מתקדמת ואת המצלמה 8 מ"מ וזה היה הכי בעולם. ממנו ספגתי להיות איש העולם הגדול והיו לי כמה חברים מבוגרים ממני שקיבלתי מהם המון, גם היום, אגב, אני אוהב אנשים מבוגרים יותר על פני צעירים, היום אני גם בעמדה שאני כבר מבוגר מול הצעירים הבנאדם הזה שכבר… חשוב לי שהחברים שלי יהיו יותר מוצלחים ממני.


יש מישהו שאתה יכול להגיד עליו שהוא המורה שלך
? מישהו כמו טוני רובינס, מנטור?

לא, לא ממש לא. אגב רובינס, אני אפילו לא יודע איך הוא , אני יודע איך הוא נראה, אני חושב אפילו שראיתי אותו ביוטיוב, אבל אני לא רוצה, אני נורא מנסה לשמור על האותנטיות שלי, שלא יגידו לי שאני בהשראה, שאני מעתיק, אני לא שמעתי אף הרצאות של מרצים מחו"ל, שום דבר. כלום כלום. אני לא רואה TED, לא שום דבר. אם יש משהו ממש שווה, אז אומרים לי "תראה", אבל אני בתוך בועה של חקירה שלי. ולא רוצה להיות באיזשהו מקום מושפע מאף אדם אחר, אני רוצה לשמור על האותנטיות שלי, של החשיבה.


כשאתה אומר "בועת חקירה", מה זה אומר בעצם
?

שאני כל הזמן שואל שאלות על החיים, כל הזמן.


אתה יכול לתת דוגמא?

חברויות נגיד. יש בספר "המתנות" התעסקות גדולה מאוד בנושא של חברות. חברויות, משפחה. האם צריך, האם זה בסדר להיפרד מחברים שכל הזמן משרתים אותי וגם אני משרת אותם. משפחה, האם התא המשפחתי הזה, התא הזה, הביולוגי הזה הוא תא חובה, אולי אני יכול לצאת מהתא הזה, אני יכול לשנות מהתא הזה דברים, האם בגלל שיש לי אחות (סתם דוגמא, אין לי) או אחיין או דוד או אמא או סבא או סבתא או דודה, אני חייב להיות איתם? ואם התא הזה לא נוח לי? ואם לא נוח לי בתא הזה ? אני יכול לזוז ממנו קצת? עוד דוגמא זה כסף. חשוב לא חשוב? כמה חשוב? עבודה? כמה לעבוד? לא לעבוד? לא יודע. אני היום באיזה פאזה, בתקופה דווקא אחרת בחיים שלי של הורדת הילוך, עם כמה שאני עושה הרבה, אני ביחס לעצמי, תמיד.


מה באמת המשמעות של הצלחה עבורך? מה מניע אותך בהקשר הזה?

התבגרתי והבנתי שאי אפשר עכשיו הכל, ושאני צריך איזון, וזה כנראה כן מהצלחה גם כלכלית וגם ציבורית נקרא לזה. זה אגב, תופעה שקורת להרבה שחקנים שזוכים באוסקר, שפתאום נעלמים. הגיעו לפסגה, הגיעו לאוסקר. אין יותר מעבר לאוסקר מבחינתם. אז עוד סרט אז עוד זה… אין להם יותר את הדרייב הזה של לזכות באוסקר "שיראו שאני שחקן טוב". אז הגעתי לאיזשהו מקום שאני זוכה להכרה ויש מי שחושב שאני מוכשר או מעניין או לא משנה מה, ואני כבר פחות יש לי צורך להוכיח את זה. היה לי, בדיעבד, כנראה, איזשהו צורך להגיד "חבר'ה חבר'ה, תראו יש לי יכולות". כששוב, לא כולם מתחברים אליי, אבל מי שהתחבר אליי ראה… אז זה השקיט אצלי משהו.

 אז אפשר להגיד שאתה גמיש עם עצמך?

כן אני גמיש עם עצמי, אני גמיש על עצמי. יש לזה לפעמים השלכות על הסביבה כי אני, פעם קראתי איזשהו ספר על עסקים שאומר "עשית טעות", נגיד בכספים, "שכרת עובד שלא מתאים לך, אתה מבין אחרי שבוע שהוא לא מתאים לך, כי היה, סתם איזה קליק בראיון וזה, אבל הוא לא מתאים לך? תפטר אותו באותו היום, תשלם לו משכורת חודש, תגיד לו טעיתי ותשלח אותו הביתה", ופעם לא הבנתי את זה, זה היה נראה לי מאוד אמיץ, אבל היום אני מאוד מבין את זה, עשית טעות, תשלם עליה ונמשיך הלאה. אני מאוד גמיש בהחלטות שלי, אני יכול להפוך דברים. אני בנאדם מטופל ואני בנאדם שקורא המון ספרי עיון ורואה המון סרטים תיעודיים ולומד מזה המון המון המון ואני בנאדם עם דיאלוג פנימי תמידי, אני מדבר עם עצמי כל כמה זמן. אני חושב שאנשים שהם לא מטופלים באפיקים שהם נכונים להם, לא משנה זה יכול להיות NLP, שגרף הלמידה שלהם לא משתנה, יש בזה משהו שבי מעורר עצב, לראות אנשים שלא זזים עשרות שנים, לא לומדים.


מה תפיסת העולם שלך
?

אני באופן אישי כאן כדי ליהנות ומה שלא עושה לי הנאה וכיף אני לא עושה. תראי. בסופו של דבר אני חי עם האמת שלי ואני ישן מה זה מצוין בלילה, ממש. אין לי שום ייסורי מצפון ושום חרטות על שום דבר שאני עושה ביום יום שלי ולא מתוך איזה מקום מנותק מהמציאות, אני לא, יש בי נאמנות נורא גדולה למה שאני אומר ואני חי באמת שלי, בנאמנות שלי,  גם אם יש לזה מחירים.


אם היית מאפיין אנשים מצליחים מה היה משותף להם
?

קודם כל תעשו מה שתרצו, פשוט תעשו. תעשו, זה בדיוק ההבדל לבין לעשות. מי שמדבר נשאר בדיבורים ויש אנשים ששנים מדברים על משהו מלפני איזה עשר שנים כי הם זוכרים איזה רעיון. הנה יש לי עכשיו איזה חבר שהיה לו רעיון לפטנט, יום אחרי הלך שם 3,000 ₪ בכדי שיבדקו וזה לא מישהו שיש לו כסף כן? שם 3,000 ₪ שיבדקו את הפטנט בעולם וזה ואם הפטנט הוא לא קיים, הוא צריך לשים 12,000 ₪ בשביל לרשום אותו ואז הוא צריך להיכנס לפיתוח של מי יודע כמה כסף, אבל הוא עשה. עכשיו יכול להיות שה 3,000 ₪ האלה ירדו לטמיון כי גילו שבסין יש את הפטנט הזה, ויכול להיות שהוא ישים את ה12,000 ₪ האלה גם אח"כ והוא יגלה שלייצר את זה עולה חצי מיליון ואין לו ולא כרגע ולא זה, אבל הוא עושה, הוא כבר מתקדם. אז קודם כל תעשו, תעשו, תסכנו כספים שיש לכם או שאין לכם. אני הרבה פעמים כשלא היה לי, סיכנתי כספים ולקחתי הלוואות, קפצתי מעל הפופיק, אני חושב שיש לי יחס נורא בריא לכסף "שזה רק כסף, שזה בא וזה הולך, והיום יש והיום אין וזה". תמיד תהיו, תמיד תשאפו יותר, זאת אמרת להתפתחות הכוונה. תחקרו, תשאלו, אל תנוחו על זרעי הדפנה לעולם.


עם איזה מסר
היית רוצה לסכם היום?

שאלת אותי בהתחלה אם כל דבר מועיל וכן הנה, חשבת תוך כדי שדברת, עזרת לי לכתוב על איזה 7 פרקים בספר "שנות המתנות". את רואה, כל דבר מועיל, כל דבר מקדם!