גלית – אשמח אם נתחיל בכך שתספרי את הסיפור שלך בקצרה
אז אני בעברי הייתי מפיקת קולנוע וטלוויזיה במשך 20 שנה, אבל יום אחד הכל נעצר, ואני מוצאת את עצמי
כבעלת חברה עם חובות של 2.2 מיליון שקל ל-90 בעלי חוב. החובות אמנם היו שייכים לחברה ולא הייתי חייבת
באופן אישי, אבל מתוך ערך של יושרה אני יוצרת פתרון יצירתי – להגשים לבעלי החוב שלי חלומות – ובמסע של
תשעה חודשים סגרתי את כל החובות שלי. היום זה מה שאני עושה למחייתי – נותנת השראה לאנשים איך
משבר הוא הזדמנות לחיים שלהם.

איך את מסבירה את המסע הזה, את המהפך שעברת?
אני חושבת שהכל זה עניין של אבולוציה. לכל אחד יש את התכונות שמייחדות אותו כאדם, בלי קשר לטייטלים
שלנו, לעיסוק שלנו. אני חושבת שהטייטל הפך להיות מי שמגדיר אותנו כבני אדם, אבל אני גיליתי שלכל אחד יש
את התכונות שלו שיעזרו לו בעתיד. היום אני בעצם עושה מה שעשיתי בעבר – מאז ומתמיד הייתי יצירתית, הייתי
נועזת, ידעתי לגרום לדברים לקרות, האמנתי בבני אדם – זה מה שעשיתי כמפיקה וזה מה שאני עושה היום. אני
משתמשת באותן תכונות רק באדפטציה אחרת. אם בעבר הפקתי סרטים היום התכונות האלו משמשות אותי
בלעזור לאנשים ולהוביל אותם לקסם המיוחד שקיים בהם, לעזור להם להאמין בעצמם שהם באמת מסוגלים
לעשות יותר ממה שהם מאמנים. לתת להם תקווה אז זה אדפטציה אחרת, פעם זה היה רק בסרטים היום זה
בחיים.

כשאת נותנת השראה את מרגישה את זה?
לא תמיד. אני חושבת שלקח לי זמן להבין. היום יותר ממאה אלף איש כבר שמעו אותי אז היום אני מכילה את זה
ומקבלת פידבק שמרחיב את הלב. אבל זה לא שאת קמה בבוקר ואומרת איזה כיף אני נותנת השראה, זה משהו
שמרגישים בעיניים של הקהל. לא קמים בבוקר ואומרים הנה היום אני הולכת לעורר השראה. גם כשאני על הבמה
ויש אלפיים אנשים שזה הכי וואו בעולם, זה לא משהו שאת עולה ואומרת "אני עכשיו הולכת לעורר השראה". זה אולי משפט שמגדיר את זה לאנשים, זה גם משפט קלישאתי באיזה מקום. אני מחזירה לאנשים את האמונה בעצמם שהם מסוגלים, אני נותנת להם תקווה. אני לפעמים מעצבנת אותם, אבל בקטע טוב, בקטע שלא נעים להם בגוף כי מה זה אומר על עצמם? אבל אז אני רואה את הזרע שנובט וצומח לעץ. זו התחושה, גם לדעת שאם זה רק נשאר זרע זה גם בסדר. אני יודעת שכשאנשים שומעים אותי הם כמו אחרי צניחה חופשית, יש להם המון
אדרנלין בגוף וקורה שם משהו. לכן לקרוא לזה לעורר השראה זה פשטני מדי. כמו לשאול מה זה להיות מאושר, זה כללי ואני יודעת שיש דברים יותר ספציפיים שאני עושה.

מה מעורר בך השראה?
כשאני יכולה לדבר על דברים שהם בערת ליבי אז אני נדלקת. כשהייתי מפיקה גם היה לי את זה, הייתי מוכרת
סרטים והרגשתי שכל סרט היה הבייבי שלי. מאוד מאוד אהבתי לעשות מה שעשיתי. האם ניתן ללמוד לעורר
השראה באנשים? זו שאלה מעניינת. למדתי קולנוע באונ' תל אביב ולא סיימתי את הלימודים. כל מה שאני יודעת
כמפיקה אף אחד לא לימד אותי. כל הידע התיאורטי נשכח ונעלם לו, וגם הידע המקצועי נשכח. יש משהו בבערת הלב, זה משהו שהגענו איתו לעולם. לכל אחד יש את המתנות שלו והן נמצאות בסטנד ביי עד שמשהו מעורר אותן. לעורר השראה זה לא משהו שמלמדים בבית ספר. אם אני צריכה ללמד את זה אני אגיד קודם כל – תהיו אותנטיים, תהיו מי שאתם. תמיד הייתי מה שאני אבל בעקבות המסע שלי של "דג הזהב"; הגעתי למקום של אותנטיות. אני לא מנסה לגרום לך להתרגש ממני עכשיו, אם זה יקרה זה מהמם ואם לא זה מהמם באותה מידה.

איך את מעוררת אדם להיות אותנטי לעצמו?
אני חושבת שברגע שאדם מבין מה שטוב בו, כמובן כל אחד עם המתנות שלו, אבל ברגע שאדם מבין מה הקסם
שלו זה כמו להוציא אותו לאור. אני מאמינה שזה צריך להיות בקלות ובפשטות. אני משתמשת המון במילה דיוק,
אבל אוהבת גם קשקוש. דיוק זה לא בהכרח לצייר בתוך הקווים. אני צריכה שאדם יהיה בשליחות שלו, בתכונות שלו, כי אז כולם יהיו בבערת הלב, כולם יעשו את מה שהם עושים הכי טוב. יש לי אינטואיציות חדות ואני מגלה בעצמי שכבות שלא ידעתי בעבר. זו יכולת שאני משתמשת בה ברמה אינטואיטיבית כשאני פוגשת אנשים ורוצה להוביל אותם לחלומות שלהם.

זה משהו שאת מובילה אליו או האדם מוביל את עצמו?
לא, הם מובילים את עצמם. אני לא מגשימה להם את החלומות. אני רואה מבפנים מי הם, על ידי שיחה, כמו וויז, ואז אני יכולה להראות להם את המסלול הקצר ביותר ליעד שהם לא ראו לפני כן. המתנה שלי היא לשרטט להם את השביל. להגיד להם אם תעקפו פה תגיעו בצ'ק צ'ק ליעד שלכם, זה לא חייב להיות מסובך. אני קוראת לזה פתרון יצירתי. אני מגדירה את זה לעזור לאנשים לפתוח את הלב.

איך פותחים את הלב?
על ידי שהלב שלי פתוח קודם כל. אני מאוד אותנטית על עצמי, אין לי בעיה לדבר על הכל. הפסקתי להתבייש. לא מתביישת. אני חושבת שיש עוצמה מאוד גדולה בלדבר על חוסר משמעות שקיימת בי, זה יותר מקרב מאשר לדבר על איזה תותחית אני ושיש לי ככה וככה וככה. הרוב של ההרצאה זה לדבר על המשבר, כי ההצלחה היא לא הפואנטה. הפואנטה זה המשבר, אנשים לא מגיעים להצלחה כי הם נופלים בזמן המשבר – הם חושבים שזה קל להצליח. גם היום, יש לי מיליון רגעים של חושך, זה לא שאם נגעתי באור האור תמיד קיים, וזה חשוב לי לבוא ולהגיד את זה.

אז איך אפשר באמת להגשים חלום?
אני לא מאמינה שתהליכים צריכים לקחת המון זמן. אני גם לא מאמינה בגלולות קסם, אבל אני באמת רואה שאנשים שהחיים שלהם השתנו בכמה דקות – לדוגמא, עלתה במופע שלי ניצולת שואה שהחלום שלה היה לתרגם את הספר שלה לאנגלית. ומה שהיא עשתה היא העזה לבקש, ובאותו רגע היא הפסיקה להתבייש והיא גילתה בתוכה את האומץ לבקש ואז מישהי מהבמה הרימה את היד והציעה לתרגם את הספר שלה. זה היה יכול להיגמר כאן, אבל היא למדה לבקש – היא פגשה אותי 7 דקות בחיים ולמדה לבקש דברים לעצמה בחיים, פנתה לאל על וביקשה כרטיס טיסה לבקר את המשפחה שלה ואל על נתנו לה, נצולת שואה בת 86 שפשוט הגשימה חלום.

מה לגבי אמונה עצמית?
אמונה עצמית זה משהו שהמון מדברים איתי עליו. כל המסע שלי הוא מסע של אמונה, מעבר לאמונה בבורא עולם, אמונה שלי בעצמי שאני מסוגלת. אני לא זוכרת את עצמי כילדה עם אמונה מטורפת בעצמה, ואולי כן. אני חושבת שהאמונה שלך בעצמך היא מתבססת על זיכרונות חיוביים של עצמך. כי כשיצאתי למסע דג הזהב זה היה מטורף, הייתי צריכה להאמין בעצמי כי אנשים אמרו לי שזה מטורף, לא עודדו אותי בזה. האמונה שלי בעצמי לא מבוססת על אשליה, היא יכולה להיות פנטזיה מטורפת אבל עם חיבור מהפנט לקרקע, עם הידע שאני יודעת איך לעשות את זה. אני יודעת מה יש לי לתת, מה האיכות שלי ומה הקסם שלי ואני יודעת שיש משהו שהוא אחר.

אם תבקשי ממני לשיר אני אגיד לך אין לי את המתנה הזו, וגם אין לי את הרצון הזה. אבל אם תגידי לי קחי אנשים ותובילי אותם למטרה שלהם אני עושה את זה בלי להסס. וזה נשען על זיכרון חיובי של הצלחות. וזה לא שאין כישלונות, יש המון משברים והמון כישלונות בדרך.

קחי דוגמא מרגע שנכשלת, את יכולה לשחזר את הרגעים אחרי שגילית את הכישלון?

אין לי את הסטופ – זה ישר לראות מה אני עושה. אתן לך דוגמא. בקורס קצינות רצו להדיח אותי. והתחושה עצמה עד שלא ידעתי מה יקרה זאת הייתה תחושה של רצון למות. תחושה של מוות, הם חושבים שאני לא מספיק טובה, איך הם לא רואים כמה אני טובה, רוצים להדיח אותי כי חושבים שאני לא מספיק טובהt; – זה רגעים שאת בוכה במיטה ורוצה למות, אפילו לא מספרת להורים בבית. מצד שני, באותם רגעים של חושך (אני מספרת על רצון למות! לדעתי אפילו כתבתי מכתב התאבדות, וזה ברור לי שבדיעבד לא הייתי עושה את זה אבל זו הייתה התחושה) אבל באותם רגעים ממש יש גם את האמונה שאין מצב שמדיחים אותי כי אני טובה! יש רגע של משבר,
ותהום ורצון להישאר בבסיס כדי שלא יראו אותך בבית, ועדיין את נלחמת בכול הכוח ולא מוותרת.

אין לי אפשרות להיכשל. אין לי פריבילגיה להתרסק לקרקע. הרבה פעמים בחיי נפלתי לתהום אבל אף פעם לא הגעתי לקרקע. כשאתה מגיע לתהום אתה יודע שאם אתה מתרסק אתה מת. יש את הרגע של הנפילה והרגע של הנפילה הוא נורא מפחיד כי אתה יודע שאתה עומק למות. ברמה הרוחנית יש לי תחושה של שמירה של מלאך, יד של מלאך שמושכת אותי למעלה ומונעת ממני את ההתרסקות על הקרקע. היא מגיעה ממקום לא צפוי. זה יכול להיות תהום של קילומטר, אני לא יודעת באיזה שלב תגיע היד של המלאך. זה משהו שהרגשתי מאז שאני ילדה
קטנה. ולכן, אני יודעת מה זה ליפול. לכן כשאנשים מגיעים אלי בנפילה אני יודעת איך להרים אותם, אולי אני המלאך שנשלך אליהם כדי להרים אותם, כי זו הידיעה שאני לא מתרסקת – אני נופלת לתהום אבל אני לא מתרסקת, אם אתה מתרסק אתה מת.

במה שאת שונה היום ממה שהיית בעבר?
מבחינתי, מה שאני עושה היום אני יכולה לעשות עד יום מותי. מבחינתי מה שאני עושה היום זה מה שאני רוצה.
אנשים שואלים אותי אם אני לא מתגעגעת להיות מפיקה. ואני מסתכלת עליהם כמו בהמלך הוא עירום ואני אומרת להם אתם לא מבינים שמה אני עושה היום הוא הרבה יותר משמעותי? אני לא יודעת אם אמשיך לספר את הסיפור שלי עוד עשרים שנה. כבר היום בהרצאות שלי אני מכניסה סיפורים של אנשים ששינוי את החיים בעקבות הסיפור שלי. זה מרגש אותי, לראות אנשים שהושפעו ממני, ואז אני יודעת שאני בשליחות שלי.

לפעמים אני מדברת עם בורא עולם ומבקשת רק שייתן לי סימן שאני בדרך הנכונה. גם לי יש רגעים של פחד. אני יכולה לעמוד בהיכל התרבות וכולם יסתכלו ויגידו וואו היא מופיעה עם ישי לוי, זה רק 3 שנים מאז שהיא התחילה להרצות, וזה רגע מהמם. ויש מלא אנשים שלא התלהבו מהמופע, אני לא מופיעה כל שבועיים כמו שהייתי רוצה להופיע עם המופע הזה. מצד שני, אנשים רואים את הפוסטר ואומרים וואו. לפעמים יש צרות עין של למה אני לא עושה היכל התרבות; ואני באמת מתרגשת מזה כי זה מבחינתי לא מובן מאליו. אני בהתרגשות שיא לפני כל מופע, והדפיקות לב האלו לא מופיעות לפני אולמות קטנים. זה לא שזה לא מרגש, אבל זה שונה. אני אקום באותה תשוקה אם זה עשרה אנשים או 800 איש, אבל זה מרגש אחרת.

היה לך חלום לעמוד על במות או יותר חלום להשפיע?

אני מנסה לעשות טוב, הדרך פחות משנה לי. אני רוצה לחולל שינוי. המנוע הוא בערת הלב – זה המנוע שמניע – האמונה שמה שאני עושה הוא חשוב ונכון, האמונה שמה שאני עושה יש בו ערך, שזה משנה חיים של אנשים
באמת, וזה כבר לא אמונה זה ידיעה. ידיעה שאנשים שפוגשים בי יכולים לשנות את החיים שלהם.
פעם לא הייתי מעזה להגיד את זה בקול רם כי זה היה נשמע שחצני אבל זה לא מגיע משחצנות, כל הקרדיט להם
ולא לי, כי זה שלהם, אני רק הצינור, מעבירה את מה שאני צריכה. ולכן היום אני מעזה יותר לבעוט גם ולא לפחד
מזה. כלומר להעז להגיד לאנשים משפטים חזקים, לא רק ללטף ולחבק. כי יש בי את הידיעה שהאמת היא נורא נורא פשוטה. אני שמה את היד על הגב ומובילה את האדם לגלות את הקסם שבו.

מאיזה מקום מגיעים החלומות שלך? איפה האגו שלך בחיים?
זה גם מהאגו, כשמישהו מפרגן לי על הספר שלי אני רוצה להיות חתומה על הספר הזה. אגו זה לא דבר רע, אבל זה לא הדבר היחיד שמניע אותי. הידיעה שאני צינור, שמותר לי לעוף על עצמי לפעמים אבל זו המתנה שלי לבוא ולעשות בעולם. זה נחמד לעלות לבמה ואנשים רוצים להצטלם איתך ולכתוב עליך משהו ולמדתי ליהנות מזה, מי אמר שאסור.
מעולם לא היה לי חלום לעמוד על במות אבל כשזה קורה בממדים גדולים זה ממש מרגש אותי. זה וואו פנימי של כיף, וואו חיובי. ומותר לנו להיות ברגע של וואו – בעבר לא הייתי מאפשרת לעצמי. בעבר כשהייתי מגיעה לרגע של וואו הייתי קמה למחרת מרוקנת ואומרת לעצמי אוקי, מה היעד הבא. אבל זה כבר לא יעד, זה לא מטרה.
היעד הוא לא לעשות את היכל התרבות. היעד זה להופיע, להרצות, להתפרנס מזה.
יש אנשים שעוברים שיעורים בבריאות, אני עברתי אותו בכסף. הרווחתי המון כסף ואיבדתי המון כסף. והיום אני מרגישה מאוד בנוח להגיד מה המחיר של ההרצאה שלי, לקבל על זה כסף והפסקתי לתת את עצמי בחינם. זה לא שאני לא עוזרת, אבל למי שאני בוחרת. יש לי ערך גדול לתת לעולם הזה והוא שווה כסף ואני מרגישה ממש בנוח – כי אני יודעת שהוא שווה למי שמשלם אותו הרבה יותר.

אז זה לחלום בגדול?
זה חלק מהעניין, אני לא חושבת על חלום כמשהו שהוא גדול, אני חושבת על משהו שהוא אפשרי. אני מאמינה במשהו שהוא אפשרי, זה שזה גדול זה רק האמצעי של החלום. לדעתי ברציונל, כדי לגרום לדברים לקרות אני רואה שזה במהלך של שלבים. אבל דברים יכולים גם לקרות במקרה. אני לא אגיד לא להזדמנויות, אבל יש סדר באבולוציה של הדברים, גם בחלום עצמו.

עם איזה מסר תרצי לסיים את השיחה שלנו?
קודם כל ללמוד מהסיפור שלי, שאני נכשלת אבל לא מתרסקת. הכישלון הופך לטוויסט בעלילה, ואז מהכישלון הזה אני אומרת לעצמי אני חייבת להצמיח כנפיים. והכל קיים בנו, אף אחד לא יציל אותנו. יהיו אנשים שיסייעו לנו בדרך אבל בסופו של דבר זה אנחנו לעצמנו אין גמדים קטנים בדרך. זה אני לעצמי.
אני מאמינה שיש את הלב והבטן שעובדים בסנכרון ביחד, ויש את בערת הלב – לא לכל אדם יש את יסוד האש אבל זה לא פחות טוב או יותר טוב. יש אנשים שלא תצא מהם אש אבל המים בהם עוצמתיים לא פחות.